בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום ראשון, 7 באוגוסט 2011

הערות על המצב

1. איזה מזל ששטייניץ כינס אתמול את צמרת משרדו לדון בהורדת דירוג האשראי של ארה"ב. אני בטוח שטים גייטנר חיכה בכסיסת ציפורניים כל השבת ששטייניץ יתקשר אליו ויאמר לו מה לעשות.
2. ואם כבר, איזה צמרת משרד בדיוק שטייניץ יכול היה לאסוף? ראש אגף התקציבים הודיע על עזיבתו כבר לפני כמה חודשים ומנכ"ל המשרד התפטר לפני שבועיים בשל מדיניות השליפות, ונתניהו את שטייניץ לא הצליחו למצוא להם עדיין מחליפים, בעודם עומדים לבצע את אחד השנויים המשמעותיים ביותר בכלכלה הישראלית, או כך לפחות הם בעצמם מעידים. זה נשמע כמו מדיניות אחראית? ומה זה אומר שאף אחד לא רוצה לבוא להיות מנכ"ל האוצר? אולי במקום לנסות לגייס שמות מפוצצים לשולחן עגול חסר משמעות היה כדאי שהם ישקיעו קצת זמן בגיוס לתפקיד שולי כמו מנכ"ל האוצר?
3. שמענו הרבה על ה"מדיניות האחראית" שמנעה מישראל גורל דומה לזה יוון, איטליה, ועכשיו ארה"ב. אז מעבר לשטחיות הגדולה שבכריכת כל המדינות האלה - כל אחת עם בעיותיה - יחדיו, אז כדאי להתייחס למצבן של יוון, איטליה ושות'. ראשית, יש להן בעיה מבנית, שבה הן אחראיות על המדיניות הפיסקלית (כלומר, תקציב) אבל לא מוניטרית (ריבית -זו נקבעת על ידי הבנק האירופי המרכזי); כך שלטה בהן ריבית נמוכה, שמתאימה למדינות עם צמיחה נמוכה וגרעון קטן כמו גרמניה אבל במדינות אלה גרמה להתנפחות של בועת חוב שהן נאלצות לטפל בה כשיד אחת שלהן קשורה מאחורי הגב. זה כמובן לא רלוונטי לישראל. אבל מעבר לכך, ביוון הממשלה עסקה בהסתרות חשבונאיות של החוב, שהן על גבול הפליליות, במשך כעשור. האם נתניהו רומז לנו שלכך הוא יגיע? איטליה מעניקה פנסיה ממלכתית לכל אזרחיה מגיל 57, דבר שאפילו הדוברים הקיצוניים ביותר בהפגנה אתמול לא חולמים להציע. כך שההשוואות האלה הן דמגוגיה. באותה מידה נכון להשוות להשוות למדינה שמעניקה במערכת ביטוח רפואי אוניברסלית (ללא צורך בביטוחים פרטיים); חינוך חינם, כמובן, כולל אוניברסיטאות, ומערכת של הקלות מס ומעונות יום ממלכתיים לגיל הרך; פנסיה ממלכתית (אם כי יש אפשרות להפריש חלק מהמשכורת לקרנות פרטיות); סיוע ממשלתי לרכישת או שכירת דירה; וכמובן מערכת מקיפה של דמי אבטלה ותשלומי רווחה  ועדיין הצליחה לשמור על צמיחה של למעלה מ2% - לא מדהים, אבל לגמרי לא רע בתנאים הנוכחיים בעיקר שהאוכלוסייה צומחת בקצב נמוך, כך שבצמיחה לנפש זו צמיחה גבוהה בהרבה מאשר בישראל. אני מדבר כמובן על גרמניה. כמובן, לכל הדברים שלעיל יש גם חסרונות, אבל צריך להתייחס אליהם לגופם ולא לזרוק סתם הפחדות.
4. ואם אנחנו כבר בגרמניה, כדאי לזכור שמדינת הרווחה היא לא המצאה סוציאליסטית כלל, אלא להיפך: מדינת הרווחה היתה המצאה של ביסמרק בנסיון לנשל את הסוציאליסטים מתמיכה עממית, ולאפשר לו להלחם כנגדם ב"מלחמת התרבות" שלו. אבל זה סתם כדרך אגב.
5. כדאי גם לזכור שהסיבה העיקרית שישראל לא קרסה עם שאר העולם היתה שהבנקים שלה לא היו חשופים לחובות הבעייתיים של השוק האמריקאי והאירופי בשנת 2008 - וזאת מכיוון שהבנקים הישראלים מרויחים כ30% (!!!) מרווחיהם על עמלות משקי הבית. ומתי שכן היתה סכנה כזו - באביב שעבר, כאשר דני דנקנר וציון קינן עמדו לעשות עסקאות מפוקפקות בבנק הפועלים, מה שבאמת היה עלול להיות מסוכן לכלכלה הישראלית - מי שעמד בפרץ היה סטנלי פישר, ומשום מה לא שמענו כלל לא את שטייניץ ולא את נתניהו.
6. ולבסוף, הדמגוגיה הגדולה מכולם: "תסתכלו מה קרה בארה"ב, חייבים להזהר!". אז הייתי מקווה שמישהו במדינה הזו פשוט יקרא את ההחלטה של S&P. הנה הלינק. ישנן שתי סיבות להורדת האשראי: האחת היא, שהחברה סבורה שההסכם על העלאת תקרת החוב לא פותר בצורה מספקת את בעיית החוב האמריקאי בטווח הבינוני; והשנייה היא שההתנהלות הפוליטית של הממשל האמריקאי מעלה חשש שהוא לא יהיה מסוגל להתמודד בצורה מספקת עם משברים כלכליים. נתחיל בעניין הראשון: לארה"ב יש שתי בעיות חוב: בטווח הארוך - בעיית חוב שנובעת מהוצאות הולכות וגדלות של בתוכניות הרווחה, ובטווח הקצר והבינוני: חוב שנובע כמעט כולו מהמלחמות בעיראק ואפגניסטאן ובעיקר מהורדות המסים של בוש:
מסיבות פרוצדורליות, קיצוצי המסים של בוש הונהגו ל10 שנים ועמדו לפקוע ב2010, ובסוף 2010 הוארכו בשנתיים. מכיוון שמבחינה חוקית הם עומדים לפקוע ב2012 רוב הגורמים לקחו בחשבון שהם עומדים לפקוע לפחות בהסתברות כלשהי. מה שהשתנה בעסקת תקרת החוב הוא שהרפובליקאים הבהירו שהם לא מוכנים בשום פנים ואופן להעלות את הכנסות הממשלה בכל דרך שהיא. ומכיוון שכך, S&P הסיקו שהסיכוי שקיצוצי המסים של בוש אכן יורשו לפקוע ב2012 ירד משמעותית ומכאן התחושה שהעסקה "לא מהווה פתרון מספק לחוב האמריקאי בטווח הבינוני". הם לא אומרים זאת במפורש אבל זו הדרך היחידה לפרש זאת שכן אם החשש שלהם היה מהוצאות הולכות וגדלות על תוכניות הרווחה, הבעיה היא עם החוב בטווח הארוך ולא הבינוני.
ושנית, וזה אולי משמעותי יותר, התחושה של S&P שהמערכת הפוליטית האמריקאית לא מסוגלת להתמודד עם משברים. שיתוק, התקטננות פוליטית, העדר הסתכלות לטווח ארוך, או אפילו מעבר לבחירות הבאות, ובעיקר המאבק המפלגתי-פוליטי, שבמסגרתו כדי להשיג הישגים פוליטיים מוכנים לעשות הכל, גם אם זה פוגע באופן ישיר במדינה - התנהלות שהוצגה בעיקר מצד הרפובליקאים בסיפור הזה - היא שהביאה את S&P להורדת האשראי. נשמע למישהו מוכר?

ושני ד"א:
1. בן דודי שלח לי את הלינק הבא לגבי מאבק של תושבי גבעות בישיבה שמחזיקה בקרקע ולא נותנת להם לפתח אותה. אני לא בקיא בפרטים (ואני כידוע הייתי מעדיף שאף אחד לא יהיה שם מראש) אבל הוא אמין בעיני ואני מאמין בחופש בטוי.
2. בהזדמנות אני צריך לכתוב פוסט על התפיסה של האדם ביחס למספרים גדולים ממש. אבל בינתיים - אם רציתם להבין מה זה באמת חוב של 14 בליון (ישראלי, 10 בחזקת 12) דולר, הנה לינק יפהפה ששלח לירן.

2 תגובות:

  1. ההשוואה לגרמניה מטעה, עדיף להשוות למדינות קטנות יותר כגון שבדיה או פינלנד. בכל אופן, הפרודוקטיביות של העובד הגרמני גבוהה הרבה יותר מזו של הישראלי, אנחנו פשוט לא מספיק עשירים על מנת לממן כאן כל מה שיש בגרמניה. עדיף להתחיל מקיצוץ המגזרים הבזבזניים ועידוד התחרותיות במשק, אלו יעלו את הפרודוקטיביות ואז נוכל לממן כל מני תוכניות סוציאליסטיות. אם נתחיל לבזבז כספים מבלי לקצץ הוצאות, אז או שהמיסים יגדלו (ואת זה המפגינים לא רוצים) או שהחוב הלאומי יגדל (ואז, כמובן, יוון הופכת לרוולנטית למדי). אין דרך אחרת.

    השבמחק
  2. צודק. כל מדינה יש לה את יתרונותיה וחסרונותיה. הרעיון היה בעיקר כדי להראות שגם ההשואה ליוון ולאיטליה מטעה (יש לנו עוד הרבה מאוד בזבוז כסף שאין לנו כדי להגיע למצבן) - צריך לדון על הדברים לגופם.

    השבמחק