האמת שיש לא מעט התבטאויות של בנט חביב הבלוג שזכאיות לטיפול 10 המלים, אבל בגלל תשומת הלב שבנט גם כך מקבל חשבתי לוותר. אבל אחרי הראיון ב"פגוש את העיתונות" אתמול לא יכולתי להתאפק:
הלינק כאן: http://www.youtube.com/watch?v=WyGmFSGaBUk והנה התמלול למי שלא רוצה/יכול לצפות:
אבל אז מסתכלים על התוכן, אוי, התוכן.
בעצם ניתן לחלץ מבנט שלושה קווי הגנה:
הראשון, שמגיע תוך מפשט וחצי, הוא טיעון גן הילדים "למה לו כן ולי לא", המזכה את בנט בציון בין "מספיק" ל"מספיק בקושי" בסולם האה"ג: טיעון ה"למה את שואלת אותי ולא את שלי יחימוביץ'". זו הסטה מקובלת אך חסרת ערך: היא לא שואלת את יחימוביץ' כי יחימוביץ' לא כאן כרגע, ואתה כן. ומכל מקום, מה שוקרה במפלגות אחרות לא רלוונטי לשאלה האם לדעתך זה נכון ולגיטימי במפלגה שלך.
השני, כל מיני פרטי טריוויה מעניינים, אך שוב לא רלוונטיים: גימפל אולי הקים ארגונים לעידוד עליה, וזה נחמד מאוד, אבל הוא גם מתבטא בחיוב על אפשרות שהמסגדים על הר הבית יתפוצצו; זו השאלה על הפרק.
והשלישי, שדבריו של גימפל הוצאו המקשרם. בנט לא אומר בדיוק את המשפט הזה אבל כן טוען שלקחו איזה משפט שולי משיעור תנ"ך ועשו ממנו כותרת, ובהודעה לעיתונות לאחר מכן אומר את המשפט המפורש. שזה מעניין. ראשית, כי זה בדיוק מה שבנט עצמו עושה לדברי מרב מיכאלי על אמהות שלא ישלחו את ילדיהן לצבא: לוקח משפט מחוץ לקונטקסט ובונה ממנו כותרת מפוצצת, שכן מיכאלי לא קראה שם לסרבנות. ושנית, גימפל עצמו, בהרצאה, מודע למה שהוא אומר ושזו אמירה בעייתית כאשר מקליטים אותו. הוא אומר: I'm being recorded so I can't say blown up. בניגוד לוייס, אני מקבל את טענתו של בנט שגימפל לא קרא שם באופן מפורש לפיצוץ הר הבית. הוא רק עשה את הפיתול המוקבל בחוגי הימין האולטרא-קיצוני: תיאר מה יקרה במצב הנפלא אם במקרה המסגדים יפוצצו. לזה קוראים באנגלית dog wistle, אמירה שנועדה לאוזניים מסויימות, אך שלא נאמרת במפורש כדי לעבור מתחת לרדאר במיינסטרים. וגימפל עצמו, בהרצאה הזו, יודע מה הוא עושה.
יש דבר אחד בכל הראיון הארוך הזה שבנט לא עושה: הוא לא מביע אי-הסכמה עם גימפל. אני מבין שבנט לא רוצה לזרוק את גימפל מתחת לאוטובוס, וזה באמת ראוי, אבל הוא לא צריך: די אם היה אומר "אני כמובן מתנגד בכל תוקף לרעיון של פיצוץ המסגדים, ואם גימפל רמז לכך אז אנחנו חלוקים בתוקף, אבל עדיין יש לו הרבה זכויות וכו' וכו'". אבל הוא לא אומר את זה, ולא בכדי: גם אם בנט עצמו לא מתכנן מחר בבוקר את פיצוץ המסגדים, יש חלק באלקטורט שלו שיפנה נגדו אם יתנגד לרעיון במפורש ובנט לא רוצה לאבד את האלקטורט הזה. זה אגב ההבדל העיקרי בין המקרה הזה ליחימוביץ' למשל: יחימוביץ' הודיעה בכל מקום שהיא מתנגדת נחרצת לסרבנות והתנגדות זו גם מופעה במצע העבודה. כך שגם אם מיכאלי תומכת בסרבנות, זו עמדה בניגוד לעמדת המפלגה. כנ"ל לגבי יוסי יונה וההמנון. לפחות לפי ההתבטאויות עד כה, אי אפשר לומר זאת על הבית היהודי.
ועוד אחת בקטנה: המעצבן הרשמי של הבלוג, הלל גרשוני, נאלץ בעל כורחו לשבח את עיתון "הארץ" על הראיון המעמיק עם בנט. יש בזה סיפוק מיוחד: אני תמיד חשבתי שהסיבה העיקרית שימנים עדיין כל כך כועסים על התקשורת ה"סמולנית" ועל הארץ בפרט היא שהארץ הוא העיתון שהעיתונאים קוראים ולכן הוא מכתיב את סדר היום, גם אם יש לו רק 7% חשיפה. אבל כמסתבר זה יותר מכך: עמוק בלב, גם הימנים הכי קשים מרגישים שאמנם הם שולטים בשלושה עיתונים, ברשות השידור ובעקיפין בערוץ 10, ועדיין כשהם רוצים לקרוא עיתונות נורמלית הם צריכים לחזור ל"הארץ". וזה מחרפן אותם; בצדק, גם אני הייתי מתחרפן. (לא שהארץ כזה עיתון מוצלח, יש לי הרבה מאוד בעיות איתו. אבל את תואר "הרע במיעוטו" הוא לוקח בהליכה).
וייס: שמע, אני צריכה לפתוח ב"שאפו" על מבצע ההסתרה המוצלח ביותר בתולדות מערכות הבחירות בישראל. אם מסתכלים על מה שרואים בתקשורת, הבית היהודי מורכב משני אחים ואחות: אתה, אורי אורבך והאחות איילת שקד.למה לא יכולתי להתאפק? כי זה בנט קלאסי. במבט ראשון - מאוד מרשים. הוא לא זורק את גימפל או מישהו אחר מתחת לאוטובוס, הוא עומד מאחורי כל הרשימה וזו באמת מנהיגות מרשימה (לא ראינו כזו התיחסות מצד ביבי לפייגלין, או מצד יחימוביץ' למיכאלי למשל).
בנט: דווקא אני גאה מאוד ברשימה, יש לנו את הרשימה הכי צעירה, את הרשימה הכי קרבית. תשעת הראשונים ברשימה כולם שירתו ביחידות קרביות. והכי מגוונת, עם שלושה חברה...
וייס: כל כך גאה שלראיין את אורית סטרוק לא קיבלנו רשות, כולם אומרים
בנט: אורית סטרוק על הכיפאק, גם אורית סטרוק על הכיפאק
וייס: איפה? אני ביקשתי אותה, היא לא מגיעה לראיון.
בנט: על הכיפאק ואני עומד מאחוריה וגאה בה, בכוווולם, בכולם.
וייס: היא לא ימין קיצוני כמו שאמרת ב"הארץ"?
בנט: היא הסמן הימני וזה בסדר גמור, ואת יודעת מה? במפלגת העבודה יש את יוסי יונה, שהוא תומך בביטול ההמנון, ואיחוד עם יום הנכבה, ואת לא שואלת את שלי יחימוביץ' האם מפלגת העבודה בעד יום הנכבה. ו...יש לך את מצנע שסירב פקודה אצל ליבני
וייס: אוקיי
בנט: שלא רק מדבר. אז בחייך.
וייס: אוקיי,אז אתה אמרת עד מספר עשר, זה מעניין כי אני רוצה לשאול אותך אתמול באולפן ששי...
בנט: אני עומד מאחורי כל החברה הנפלאים והערכיים
וייס: אני רוצה לשאול אותך אתמול באולפן ששי, אני רוצה להראות לך דברים שהביא אתמול אמנון אברמוביץ' באולפן ששי. מספר 14 אצלך, ג'רמי גימפל, הנה תראה:
<וידאו>
גימפל: Imagine today, if the, ah, the dome, the golden dome, I'm being recorded so I can't say blown up, but let's say the dome was blown up, right? and we layed the cornerstone of the temple in Jerusalem. Can you imagine what it would? I mean... none of you would be here, I mean you would be like wooosh I'm going to Israel, right? Noone would be her, it would be incredible!
בנט: גם בזה אתה גאה?
אני עומד מאחורי כל החברה שלי, אני לא אחד שזורק מישהו. עכשיו תשמעי טוב. לקחתם פה קטע, בניתם על זה כותרת: "קורא לפוצץ". הוא לא קרא לפוצץ כלום, הוא
וייס: סליחה
בנט: בואי אני אספר לך, בחור שעלה לארץ...
וייס: רגע, לא מעניין
בנט: שניה. נלחם בצבא
וייס: זה לא רלוונטי
בנט: והוא עומד בראש מערך הסברה ששנים הביא מליוני אמריקאים
וייס: יפה מאוד, אני רוצה להבין אבל, נפצלי
בנט: למדינת ישראל, ואני גאה בג'רמי גימפל. אני גאה בו.
וייס: אוקיי, אז אני רוצה ל... אתה גאה גם באדם שמביע כאן איזו סימפטיה, איזו תקוה שהר הבית יתפוצץ? הרי זה לא, זה, אנשים יפוצצו אותו
בנט: זה היה שיעור תנ"ך לפני מעל שנה, באמריקה, שהוא מנסה תיאורטית להסביר מה קורה לו לא היה שם.
וייס: לא, אם יפוצצו את הר הבית אתה יודע שיש אנשים
בנט: אבל הוא לא קרא. הוא לא קרא. גם אם תחזרי על זה 14 פעמים, זה לא נכון.
וייס: אז בוא תראה קטע נוסף
<וידאו>
גימפל: Ahcashverosh calls for a building freeze in Jerusalem/ It's unbeleievable right? a building freeze! it's Obamaverosh!
וייס: זה אדם שיכול להכלל בתוך מה שאתה מגדיר מפלגת מרכז? אחשוורוש-אובמה?
בנט: את שאלת את שלי יחימוביץ' אם היא מוכנה לכלול את מירב מיכאלי שקראה לאמהות לא לשלוח את הילדים לצה"ל?
וייס: זה לא אותו דבר כמו להעליב את ה...
בנט: זה הרבה יותר גרוע
וייס: בן ברית או לפוצץ את הר הבית
בנט: קודם כל הוא לא אמר לפוצץ
וייס: הוא אמר שיתפוצץ
בנט: ואת יודעת מה, להגיד לאמהות לא לשלוח את הילדים זה הרבה יותר גרוע. אני רוצה להגיד לך. אני קם כל מוצאי שבת לעוד תגלית של אמנון אברמוביץ' ושל ערוץ 2, אבל מי שבאמת עומד מאחורי כל הדבר הזה, מתחילת הקמפיין, זה ראש הממשלה בנימין נתניהו, שפתח קמפיין מכוער על הכיפות הסרוגות במימדים שלא ראיתי אף פעם. הוא לוקח בן-אדם כמו מוטי יוגב, מ"פ בסיירת מטכ"ל, מג"ד בצנחנים, מצייר אותו כחשוך. <מביט למצלמה> אני קורא עכשיו לנתניהו: אדוני ראש הממשלה, אתה חתום על הקמפיין השפל הזה. זה מזכיר לי בדיוק את מה שעשו לך אחרי רצח רבין. כשקשרו אותך לככר ציון, וקשרו אותך להפגנה ברעננה עם ארון קבורה שאמרו כאילו זה ארון קבורה של רבין. האם אתה באמת עומד מאחורי קריעת הקרע מול ציבור הכיפות הסרוגות, הציבור הנפלא - איך אתה עושה את זה, אדוני ראש הממשלה!
וייס: נפתלי בנט! אוקיי, מספיק.
אבל אז מסתכלים על התוכן, אוי, התוכן.
בעצם ניתן לחלץ מבנט שלושה קווי הגנה:
הראשון, שמגיע תוך מפשט וחצי, הוא טיעון גן הילדים "למה לו כן ולי לא", המזכה את בנט בציון בין "מספיק" ל"מספיק בקושי" בסולם האה"ג: טיעון ה"למה את שואלת אותי ולא את שלי יחימוביץ'". זו הסטה מקובלת אך חסרת ערך: היא לא שואלת את יחימוביץ' כי יחימוביץ' לא כאן כרגע, ואתה כן. ומכל מקום, מה שוקרה במפלגות אחרות לא רלוונטי לשאלה האם לדעתך זה נכון ולגיטימי במפלגה שלך.
השני, כל מיני פרטי טריוויה מעניינים, אך שוב לא רלוונטיים: גימפל אולי הקים ארגונים לעידוד עליה, וזה נחמד מאוד, אבל הוא גם מתבטא בחיוב על אפשרות שהמסגדים על הר הבית יתפוצצו; זו השאלה על הפרק.
והשלישי, שדבריו של גימפל הוצאו המקשרם. בנט לא אומר בדיוק את המשפט הזה אבל כן טוען שלקחו איזה משפט שולי משיעור תנ"ך ועשו ממנו כותרת, ובהודעה לעיתונות לאחר מכן אומר את המשפט המפורש. שזה מעניין. ראשית, כי זה בדיוק מה שבנט עצמו עושה לדברי מרב מיכאלי על אמהות שלא ישלחו את ילדיהן לצבא: לוקח משפט מחוץ לקונטקסט ובונה ממנו כותרת מפוצצת, שכן מיכאלי לא קראה שם לסרבנות. ושנית, גימפל עצמו, בהרצאה, מודע למה שהוא אומר ושזו אמירה בעייתית כאשר מקליטים אותו. הוא אומר: I'm being recorded so I can't say blown up. בניגוד לוייס, אני מקבל את טענתו של בנט שגימפל לא קרא שם באופן מפורש לפיצוץ הר הבית. הוא רק עשה את הפיתול המוקבל בחוגי הימין האולטרא-קיצוני: תיאר מה יקרה במצב הנפלא אם במקרה המסגדים יפוצצו. לזה קוראים באנגלית dog wistle, אמירה שנועדה לאוזניים מסויימות, אך שלא נאמרת במפורש כדי לעבור מתחת לרדאר במיינסטרים. וגימפל עצמו, בהרצאה הזו, יודע מה הוא עושה.
יש דבר אחד בכל הראיון הארוך הזה שבנט לא עושה: הוא לא מביע אי-הסכמה עם גימפל. אני מבין שבנט לא רוצה לזרוק את גימפל מתחת לאוטובוס, וזה באמת ראוי, אבל הוא לא צריך: די אם היה אומר "אני כמובן מתנגד בכל תוקף לרעיון של פיצוץ המסגדים, ואם גימפל רמז לכך אז אנחנו חלוקים בתוקף, אבל עדיין יש לו הרבה זכויות וכו' וכו'". אבל הוא לא אומר את זה, ולא בכדי: גם אם בנט עצמו לא מתכנן מחר בבוקר את פיצוץ המסגדים, יש חלק באלקטורט שלו שיפנה נגדו אם יתנגד לרעיון במפורש ובנט לא רוצה לאבד את האלקטורט הזה. זה אגב ההבדל העיקרי בין המקרה הזה ליחימוביץ' למשל: יחימוביץ' הודיעה בכל מקום שהיא מתנגדת נחרצת לסרבנות והתנגדות זו גם מופעה במצע העבודה. כך שגם אם מיכאלי תומכת בסרבנות, זו עמדה בניגוד לעמדת המפלגה. כנ"ל לגבי יוסי יונה וההמנון. לפחות לפי ההתבטאויות עד כה, אי אפשר לומר זאת על הבית היהודי.
ועוד אחת בקטנה: המעצבן הרשמי של הבלוג, הלל גרשוני, נאלץ בעל כורחו לשבח את עיתון "הארץ" על הראיון המעמיק עם בנט. יש בזה סיפוק מיוחד: אני תמיד חשבתי שהסיבה העיקרית שימנים עדיין כל כך כועסים על התקשורת ה"סמולנית" ועל הארץ בפרט היא שהארץ הוא העיתון שהעיתונאים קוראים ולכן הוא מכתיב את סדר היום, גם אם יש לו רק 7% חשיפה. אבל כמסתבר זה יותר מכך: עמוק בלב, גם הימנים הכי קשים מרגישים שאמנם הם שולטים בשלושה עיתונים, ברשות השידור ובעקיפין בערוץ 10, ועדיין כשהם רוצים לקרוא עיתונות נורמלית הם צריכים לחזור ל"הארץ". וזה מחרפן אותם; בצדק, גם אני הייתי מתחרפן. (לא שהארץ כזה עיתון מוצלח, יש לי הרבה מאוד בעיות איתו. אבל את תואר "הרע במיעוטו" הוא לוקח בהליכה).
"היא לא שואלת את יחימוביץ' כי יחימוביץ' לא כאן כרגע"
השבמחקיש איזה ראיון עם יחימוביץ' ששאלות כאלה כן עלו?
לא יודע., אני לא ראיתי ראיון כזה. אבל יחימוביץ' ענתה מראש לשאלות כאלה כאשר הבהירה בצורה חד משמעית שהיא - ומפלגת העבודה ככלל - מתנגדת לסרבנות.
מחקאבל מעבר לכך, זה לא רלוונטי; בנט טוען לעמדת מנהיגות, אז הוא מריך לעשות מה שלדעתו נכון וראוי לעשות. "אחרים עושים את זה" זה לא תירוץ, השאלה היא האם בעיניו זה נכון וראוי.