בלוג על פוליטיקה אמריקאית, ופוליטיקה של מדינות אחרות; מחשבות על דת, על המגזר, ועל דתל"שות; וגם על כל מיני דברים אחרים.

יום שישי, 30 במרץ 2018

צדיק יסוד עולם

לפני מספר ימים פורסם כי הרב שמואל אריאל, ר"מ בישיבת עתניאל, התפטר מהישיבה בשל "טענות שהישיבה לא מציבה גבולות ודברי כפירה נלמדים בישיבה כדעות לגיטימיות"; הטריגר הספיציפי היה מאמר של ד"ר שלום צדיק (מחזור י"א הרטמן כבוד!) בעלון הישיבה. והנה, סערה זוטא חדשה במגזר.
הטענה העיקרית של המאמר היא כי לעמדה האתאיסטית והשמרנית יש בסיס משותף והוא הטענה כי הדת מחייבת להחזיק באמיתות עובדתיות -  מטאפיזיות, פיזיקליות או הסטוריות; אם אמיתות אלה מתערערות, מתערערת ממילא המחויבות לקיום תורה ומצוות. לעומתן, העמדה של פיסלוסופיה היהודית - שהמייצג הגדול שלה הוא הרמב"ם - היא כי הדת לא תלויה בהכרח באמיתות ספציפיות, שכן כל טענה  עובדתית ניתן לפרש באופן שיתישב עם הבנתנו (כפי שעושה הרמב"ם ביחס להתגלות, נבואה, גאולה ועוד). השאלה היא האם כדאי לעשות זאת היא פוליטית - האם הדת מביאה ערך חברתי, ולכן שווה לעשות את המאמץ הפרשני הזה - כעמדת הרמב"ם - או שלהיפך, הדת מביאה נזק ולכן דווקא כדאי להעמיד אותה על אמיתות שקל להפריך, כעמדת שפינוזה. ומכיוון שצדיק חושב שהדת מביאה ערך, ראוי וכדאי לעשות את המאמץ הזה. צדיק לא חושב שבהכרח הטענות העובדתיות של היהדות של ימנו לא נכונות, ולמעשה מטרתו - המוצהרת במאמר - היא ללחום קודם כל באתיאיזם;  הוא רק טוען שמי שמתקשה עם הטענות העובדתיות ביהדות לא בהכרח חייב לאמץ את העמדה האתיאיסטית, שכן ניתן לפרש כל טענה אונתולוגית בצורה שתתישב עם תפיסותנו. זו גם ההמלצה החינוכית שלו בסוף המאמר: עבור בני נוער שחשים שהטענות העובדתיות שבתורה אינן נכונות, עדיף לא להתוכח עמם על כך, אלא לחשוף אותם למסורת הפילוסופית ולהבנה שניתן לפרש כל טענה עובדתית בדרך שתשביע את רצונם.
אז לא יכולתי להתאפק והנה השנקל שלי.
א. התגובה הראשונה שלי היא - זה כל הסיפור? זו הכפירה הגדולה? צדיק לא אומר שום דבר על הרמב"ם שלא לומדים בשיעורים הראשונים בשנה א' במחשבת ישראל (או בכיתה ט' בתיכונים אלה ואחרים), והרמב"ם אומר את טענות צדיק עליו די במפורש בפרקים שונים במורה נבוכים. די מפתיע אותי שמישהו מופתע מכך. זאת ועוד, התזה של צדיק די מוכיחה את עצמה בקרב דתיי ימנו. אני מעז להניח שיש מעט מאוד אנשים, לפחות בקרב הציבור הציוני דתי, שמאמינים שאלוהים מריח את הקרבנות, שבני אלוהים ירדו להזדווג עם בנות האדם ומהם יצאו גיבורים חצאי אלים, שהרקיע הוא אובייקט פיזי שמבחין בין השמיים לאדמה, או שסיפור מגדל בבל התרחש כלשונו. את הטענות האלו  - שכולן מופיעות בתורה - מפרשים בצורה כזו או אחרת. אז נכון, ישנן טענות שגם כיום דתיים רבים מרגישים שהן חיוניות ל"נכונות" הדת כמו שלמות ואלוהיות התורה; אבל בדורות קודמים חשבו כך גם על התיאור המילולי של בריאת העולם או על העל-אנושיות של יצירת חז"ל, טענות ששלילתן נראית מובנת מאליה לרוב הדתיים של ימנו. כך שבתזה העיקרית שלו צדיק צודק; באמת ניתן לפרש כל טענה עובדתית כך שתתישב עם מה שנח לשכלנו לקבל. ולכן אני די משתומם על התרעמה הגדולה לגבי הטענה החינוכית שלו. היא נשמעת לי סבירה לגמרי (מה גם שאם תורשה לי ספקולציה קלה, אני חושד שיש בה מין הנסיון האישי בימנו העליזים עם אבינועם רוזנק ודוד דישון)
ב. אבל בטענה החינוכית צדיק גם מפספס בגדול, מכיוון שלדעתי לפחות הוא בכלל לא מתיחס לתהליך הריאלי של דתל"שות בימנו. הוא טוען שהעצה החינוכית שלו היא בעקבות שיחות עם נערים רבים שנותרו נבוכים מול הקביעות העובדתיות ביהדות, כך שאני קצת מסייג את נחרצות הטיעון שלי - צריך אולי לעשות סקר דתל"שים כדי להכריע - אבל התחושה שלי היא שכפירה כיום לא נעשית מסיבות של אונתולוגיה. היא נעשית מסיבות של אתיקה ואסתטיקה. הטריגר למחשבות דתלשות הוא לא האם יש אלוהים או לא. הוא למה אני מוצא את עצמי מחויב למערכת שכל כך מפלה נשים? שמתעללת בלהט"בים? למה אני מחויב לפרקטיקה כל כך לא נכונה של התבגרות מינית, כולל שלל איסורי הנגיעה והאוננות? ולמה בעצם מקדישים כל כך הרבה מאמץ למצוות פולחניות שבינן לבין מוסר אין דבר? אפשר להרחיב רבות אבל הרחבתי בזמנו בפוסט הדתל"שות, ובכל זאת החג בפתח. 
כעת, צודק צדיק שבעיות בתחום עיקרי אמונה הן פחות בעייתיות עבור היהדות - מה שאין כן לגבי הנצרות למשל, ולכן היא הקדישה כל כך הרבה מאמץ החל בחיבורים פילוסופיים וכלה במלחמות דת רוויות דם בדיונים כריסטולוגים. כי היהדות היא דת של פראקסיס. אבל כאשר הבעיות עצמן הן בתחום הפראקסיס - למה מפלים נשים, למה אוסרים על אוננות, וכו' - זו בעיה הרבה יותר חמורה מבחינת מחויבות לדת היהודית. ואת זה צדיק מפספס לגמרי.
ג. לבסוף, בקטנה: אחרי שצדיק פורס את גישת הרמב"ם מול שפינוזה לגבי התועלת הפוליטית שבדת הוא מרמז שהוא היה מכריע כשיטת הרמב"ם (אם כי אני לא יודע אם הוא אישית באמת דוגל בשמירת מצוות רק בשל התועלת הפוליטית שבהן), דהיינו שלדת יש ערך חיובי בשמירת החברה, מכיוון שחילונות מביאה להדרדרות בערך המשפחה ולירידה בילודה, שמחייבת הגירה המונית. זה טיעון רווח בקרב כותבים דתיים שמרנים כמו הרב חיים נבון, ואני מוכרח לציין שהוא מעט מטופש בעיני. ראשית, ההנחה שירידה בילודה מחייבת הגירה המונית לא מוכחת, ולמעשה יפן מפריכה אותה. אבל מעבר לכך, מה בעצם כל כך נורא במצב הילודה כעת? במדינות המערב החילוניות הילודה לרוב מעט מתחת לשיעור החלפת האוכלוסיה; לאורך רובה המכריע של ההסטוריה האוכלוסיה האנושית בקושי גדלה מסיבות מלתוסיאניות ורק מאז המהפכה התעשייתית יש גידול מטורף באוכלוסיית העולם. בפרספקטיבה הזו הירידה בילודה היא בקושי בגדר חזרה לממוצע.ומכל מקום,אם אנחנו באמת משווים את חוסנה של החברה האם תרצו לטעון שחברות מערב אירופה החילוניות מתפוררות, אל מול החברות הערביות הדתיות כ"כ, השרויות במלחמות אזרחים, שחיתות שלטונית, עוני, שבטיות וחמולתיות? אחרי הכל, הפליטים בורחים מהעולם הערבי הדתי למדינות אירופה החילוניות, ואמריקאים מעדיפים לגור בסן פרנסיסקו מאשר בקהילה כפרית דתית במיסיסיפי. אתמהה.

יום שבת, 3 במרץ 2018

ג'רי, מי יגל עפר מעיניך


המפה המופלאה הזו היא מפת 18 המחוזות הקונגרסיאליים של פנסילבניה. הם נראים די מכוער, ולא ממש הגיוניים, ולכן אם אתם באמת רוצים להבין למה הם שורטטו כך, אולי עדיף להסתכל על המפה הבאה:
אלה תוצאות הבחירות ב2016. למרות שהתפלגות הקולות בפנסילבניה היתה בערך חצי חצי, הרפובליקאים זכו ב12 מתוך 18 המחוזות. זה כמובן לא במקרה, המחוזות שורטטו ע"י בית המחוקקים הרפובליקאי כדי למקסם את ההשפעה הרפובליקאית: לדחוס כמה שיותר קולות דמוקרטיים לכמה שמעט מחוזות - בפילדלפיה ברום מזרח, בפיטסבורג בדרום מערב וסקרנטון בצפון מזרח - מחד, ולפזר את הקולות הרפובליקאים בין שאר המחוזות כך שבכל מחוז יהיה רוב רפובליקאי בטוח מספיק אבל לא גדול מדי כדי לא לבזבז קולות. זו לא טכניקה חדשה; קוראים לזה ג'רימנדרינג וזו פרקטיקה נואלת שרווחת מאז המאה ה18. אבל הרפובליקאים בשלל מדינות - ובפרט, בפנסילבניה - הגדילו לעשות בשנים האחרונות והביאו את הג'רימנדרינג לקיצונות כמו זו שרואים כאן.
ולכן, בתגובה, בכמה וכמה מדינות דמוקרטים עתרו לבתי המשפט כדי לבטל את המפות הללו. ברוב המקרים העתירות הגיעו עד לבית המשפט העליון, שרובו שמרני, והוא דחה אותן (אם כי, אם אני לא טועה יש עוד עתירה ביחס לצפון קרוליינה שעוד מחכה לפסיקה). אבל בפנסילבניה העותרים עתרו לבית המשפט העליון המדינתי בטענה שהמפה סותרת את החוקה של פנסליבניה, שאוסרת על כל "כח...להתערב כדי למנוע את זכות ההצבעה". בית המשפט - ששופטיו בפנסילבניה נבחרים ע"י הציבור, ורובם כרגע ליברלים - פסק לטובת העותרים והטיל על בית המחוקקים והמושל לשרטט מפה חדשה סבירה יותר, ובפרט שהמחוזות קומפקטיים: שלא יפרקו מחוז (כבמובן של county' היחידה המנהלית הבסיסית באיזורי הכפר) עיירה או עיר שלא לצורך. בית המחוקקים הציע הצעה אבל המושל - שהוא כיום דמוקרט - הטיל עליה וטו, ולכן בית המשפט שרטט מפה בעצמו, שנראית כך:
או! זה כבר נראה הרבה יותר טוב!
האמנם? ומה עם המפה הזו?
(מתנצל שאין אחידות בפורמט המפות, לא מצאתי אתר אחד שמציג את כולן באותו פורמט). המפה הזו היא המפה שהציע בית המחוקקים של פנסילבניה, והיא היתה צפויה להשיג בערך 11 מחוזות לרפובליקאים מול 7 לדמוקרטים, בעוד שהמפה של בית המשפט צפויה להשיג בערך חצי חצי.
האמת היא שמבחינת "קומפקטיות", המפה של בית המשפט מצליחה להגיע פחות או יותר למינימום של חיתוכי מחוזות בהנתן האילוצים: הצורך להשיג שוויון אוכלוסיה פחות או יותר, הצורך ליצור מספיק מחוזות שבהם רוב המצביעים בני מיעוטים (הוראה של חוק זכויות האזרח מ1965, שנועדה למנוע את המצב שהתרחש עד אז במדינות הדרום, שבו השתמשו בין השאר בגבולות המחוזות כדי לבטל את היכולת של שחורים להשפיע על הבחירות). אבל היא לא האופציה היחידה שמגיעה לתוצאה הזו, ובכל מקום שבו היה צורך לקבל החלטה נראה שהשופטים החליטו בצורה שתיטיב עם הדמוקרטים, למשל השליטה שבצפון מערב המחוז השישי כוללת את העיירה רדינג, מעוז דמוקרטי, והפוכת את המחוז הששי ךיותר תחרותי עבור הדמוקרטים.
אהה! תאמרו (כפי שאומרים הרפובליקאים בפנסליבניה), זה שוב פעם ג'רימנדרינג, פשוט הפוך! אז לא בדיוק, השאלה היא למה הכוונה בהוראה לייצר מפה "הוגנת". הבעיה של הדמוקרטים היא לא *רק* ג'רימנדרינג, אלא העובדה שהקולות שלהם מפוזרים בצורה מאוד לא יעילה גיאוגרפית. בערים כמו ]ילדלפיה או פיטסבורג (או ניו יורק, או כל עיר גדולה אחרת) יש להם מעל 90% מהקולות, בעוד שהרוב הרפובליקאי בפרברים ובאיזורי הכפר הוא בערך 70%. ולכן אם היו משרטטים את המחזוות בצורה גיאוגרפית טהורה כנראה שהיה יתרון לחרפובליקאים. אך האם זה באמת הוגן? האם זה לא כשלעצמו סותר את הוראת החוקה של פנסליבניה לקיים "בחירות הוגנות ושוות"? ואם כן, האם אין חיוב בעת שרטוט המפות לאזן, עד כמה שניתן, את אי ההגינות הזו?
מאידך, בעצם הקונספט של בחירות ישירות יש אי הגינות, למשל כלפי מועמדים ממפלגות קטנות. כל הרעיון הוא שערכים אחרים - כמו קשר ישיר עם הבוחר, אפשור ייצוג לכל אזור, ויציבות מפלגתית, באים לידי בטוי בשיטה בצורה שמפצה על אי ההגינות הגיאוגרפית.כמו שאנחנו יודעים, השיטה היחסית יוצרת הרבה מאוד בעיות בפני עצמה.
במסגרת הדיונים הרבים על ג'רימנרינג, עלתה גם ההצעה הבאה על איך אפשר לחלק את מדינת ניו יורק כך שכל 27 המחוזות שלה יהיו דמוקרטיים:

היא זכתה לכנוי baconmandering כי כל המחזות צרים כמו רצועות בייקון, שיוצאות מתוך העיר ניו יורק. זה כמובן נראה מגוחך. אבל is it really? מי אמר שדווקא הקריטריון הגיאוגרפי הוא הנכון לחלק מחוזות? באתונה העתיקה כל שבט הורכב משלושה חלקים, חלק אחד מהעיר, חלק אחד מאיזור החוף וחלק אחד מהכפר. אולי דווקא נכון שכל חבר קונגרס יצטרך להתיחס לכמה סוגים של בוחרים? אולי הקריטריון הנכון לייצוג הוא דווקא כלכלי - 10 סנטורים לכל עשירון?